איזונים בבחירת דרך

שלום הרב, שבוע טוב. אני מגיע ממשפחה דתית, אך למדתי במוסדות מעורבים או חילוניים. ב”ה, ה’ בחר בי ועשה עמי חסד גדול, וזכיתי להתקרב ליהדות בערך בעשר השנים האחרונות. לפני הגיוס לא למדתי בישיבה, והיום אני זוכה ללמוד. בעבר חמש השנים האחרונות אני נתקל בשאלות רבות לגבי האם כדאי לי להיות חלק מהמגזר החרדי. התייעצתי עם רבנים ואנשים קרובים, אך אני עדיין מרגיש בקונפליקט בנושא. ברור לי בסופו של דבר שהרצון שלי הוא לעשות את רצון ה’ וללכת בדרכו, ואברהם אבינו לא היה ליטאי או דתי לאומי, אלא פשוט עבד את ה’. למרות זאת, אני לא מצליח למצוא מנוח מהשאלה הזו, והיא מטרידה אותי מאוד, לפעמים אפילו מעכבת אותי בהיבטים אחרים אפילו יש בי מחשבה שהיא מעכבת את הזיווג שלי. יש הרבה דברים במגזר החרדי שאני מתחבר אליהם יותר מאשר במגזרים אחרים, אך יש גם נושאים שבהם אני מרגיש שהשקפת עולמי מנוגדת . זו שאלה שמאוד מטרידה אותי, ואני שוקל לבדוק את הדברים יותר לעומק בישיבה חרדית כדי להבין יותר טוב את הדרך הזו. אשמח לשמוע את דעתך בנושא. תודה רבה

שלום לרב, מה ההיגיון של המושג מה שנמצא בפרט נמצא בכלל?(ראיתי כתוב בדברי הרב זצ"ל)

שלום הרב, אשמח לשאול את הרב בעקבות דיון שהיה לי עם בעלי. בעלי ב"ה לומד בישיבה שהולכת לפי הרב טאו והרב בלייכר ובד"כ הולכת לפי רבנים ספציפיים שסובבים סביב גדולי הדור האלו ואין להם ריבוי של רבנים. אני רציתי לשמוע שיעור של כמה רבנים, אם יש צורך אגיד את שמם ובעלי טען שאין בעיה עם הרבנים האלו, אבל הוא פחות מעוניין לשמוע אותם, בטענה שהוא רוצה לשומע שיעורים מפי הרבנים הספציפיים האלו שנלמדים מהישיבה ושהולכים בצורה ישירה מפי הגדולים האלו ואין לו צורך בלשמוע רבנים אחרים. אני כמובן חושבת אחרת, אין לי ספק שהרב טאו הוא גדול הדור וכל עוד הרבנים האלו לא סותרים את דבריו אין בעיה לשמוע גם אותם בנוסף לרבנים האלו. מעניין אותי מה הרב חושב, האם נכון להתביית רק על רבנים מסויימים מתוך העיקרון של עשה לך רב ולא להתפזר עם יותר מדיי רבנים תודה רבה

אם כך, אדם שלצורך הדוגמה מתעמל, צריך להתאמן מתוך כוונה לבריאות גופו ואורך ימיו ולא גם כי זנחנו את הגבורה הגופנית ועלינו לשוב בתשובה היוצרת גופים חטובים ואיתנים, שרירים חזקים, ולהיות בנים אמיצי כוח לאומה? יש לכך השלכה מעשית על תדירות האימונים ועצימותם. ולאו דווקא באימונים אלא גם מי שעוסק בניגון, שירה, ספרות וכל שאר תחומי החיים שהרב זצ"ל דיבר עליהם שייכנסו חזרה לקודש. האם הרב קוק כתב את דבריו רק למי שכבר השלימו את המסילה וקנו את מדרגת הקדוש? רק כדי שנדע שהם יתקיימו לעת"ל אבל לא נכוון להם כעת? ואם כן מדוע תלמידי תלמידיו מלמדים אותם ברבים לבחורים בתחילת חייהם הבוגרים? האם לא ניתן לומר שהעיסוק והמחשבה בכוונות הללו(כנ"ל בכוונת האכילה שבשאלה הקודמת), גם כאשר אדם בראשית המסילה, יהוו לו קריאת כיוון והבנת עומק של פעולות שטחיות ולא יגרמו לו לדמות שהוא נשגב במעשיו? האם ה'קפיצות' במחשבה ובכוונה בהכרח יגרמו לקפיצות ודילוגים מסוכנים גם במעשה? ואולי בכלל אלה לא קפיצות ודילוגים במחשבה אלא פשוט לימודי אמונה שמוסיפים גודל לחיים? כל זה יחד עם הכרה של האדם בקטנותו ובחסרונותיו, אבל אנחנו לא מספיק גדולים כדי להכיל גדלות תוך כדי ההתמודדות עם הקטנות? נזכרתי באורות התורה פ"ט פסקה י"ב על מי שנשאו ליבו לעיין בדברים הרמים וללמוד את הדברים הפנימיים שזו היא חובתו לצורך קביעת היראה ומבלעדם תחסר לו, אולי ברמת הכלל דורנו הוא דור כזה לעומת דורות קודמים?